צנצנת אחסון או רימון יד עתיק?

הסיפורים הטובים ביותר מַדָע

ניתוח של השיירים על חלקו הפנימי של כלי חרס בן כמעט אלף שנים שנמצא בעיר העתיקה בירושלים מעלה את האפשרות שהוא החזיק חומרי נפץ ושימש נשק נגד הצלבנים

ברובע הארמני של העיר העתיקה בירושלים נמצאו בחפירות ארבעה כלי חרס קטנים למדי, כדוריים עם בסיס בצורת חרוט, שתוארכו למאה ה-11 או ה-12 לספירה. הכלים התגלו כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ונשמרו מאז במוזיאון בקנדה. כלים דומים, בערך מאותה תקופה, נמצאו במקומות רבים ברחבי המזרח התיכון. לכולם אותה צורה כדורית-חרוטית, לכולם פתח צר וצוואר קצר, וכולם עשויים חרס – אך לא כולם נראים בדיוק אותו דבר. הקוטר שלהם נע בין סנטימטרים ספורים לכעשרים סנטימטר; חלקם עוטרו בדוגמאות גיאומטריות או בציורים של חיות. לעתים היה להם ציפוי מבריק וצבעוני, בעוד פני השטח של אחרים נותרו חלקים ובלתי מקושטים. הם שימשו כנראה לצרכים שונים, בעיקר כלי קיבול לשמנים, בשמים, תרופות ועוד. אך נראה שלחלק מהם היה שימוש קטלני יותר.

במאמר שהתפרסם לאחרונה, ניתחו חוקרים מקנדה ומאוסטרליה את שאריות החומרים שנותרו על ארבעת כלי החרס שנמצאו בירושלים, והגיעו למסקנה שאחד מהם עשוי היה להכיל חומרי נפץ. החוקרים סבורים שייתכן כי הוא היה מעין “רימון יד” קדום, שאולי שימש את החיילים המוסלמים במלחמתם נגד הצלבנים.  

כלי שלם דומה לאלה שנחפרו בירושלים | צילום: Rogers Fund, 1940/Public Domain
כלים מסוימים עוטרו בדוגמאות וציפויים. כלי שלם דומה לאלה שנחפרו בירושלים | צילום:  Rogers Fund, 1940/Public Domain

גופרית, כספית, זרחן ומגנזיום

החוקרים השתמשו במגוון שיטות לחקור את שאריות החומרים שדבקו לחלק הפנימי של ארבעת הכלים. באחד מהם נמצאו חומצות שומן, והחוקרים משערים שהוא שימש לאחסון שמן מסוג כלשהו. שניים אחרים הכילו שומן בעלי חיים וגם שמן צמחים וגופרית, ואחד מהם גם כספית. החוקרים משערים שהם הכילו שיקויים רפואיים – גופרית וכספית היו מרכיבים נפוצים בתרופות בתקופה זו. 

הכלי המעניין ביותר היה הרביעי. החומרים שבתוכו הכילו חומצות שומן, גופרית וכספית, שנמצאו גם בכלים אחרים – אך גם מגנזיום, זרחן ותרכובות חנקן. החלק החיצוני של הכלי לא היה מקושט כלל, והדפנות שלו היו עבות הרבה יותר משל הכלים האחרים. כל אלו הובילו את החוקרים לשער שהוא שימש אמצעי לחימה שנועד להתלקח או להתפוצץ. לפי השערה זו, דפנותיו העבות נועדו להבטיח שהוא יעמוד בלחצים שהתגובה הכימית תיצור בתוכו, ולא יתפוצץ טרם זמנו.

הרעיון של כלי נשק מתפוצצים לא היה חדש אפילו בימי הביניים.  מאות שנים קודם לכן כבר נעשה שימוש צבאי באש ובחומרי נפץ. במאה השביעית לספירה השתמשו צבאות האימפריה הביזנטית בנשק שנודע כ”אש יוונית” מול צבאות מוסלמים שכיתרו את הבירה קונסטנטינופול. הדיווחים מהתקופה מתארים נוזל בוער שנורה מתוך צינורות המיועדים לכך, לרוב מספינות אל עבר ספינות אויב. הנוזל המשיך לבעור גם כשהיה על המים, ולווה בעשן ובקולות פיצוץ חזקים. איננו יודעים מה בדיוק הכיל אותו נוזל, ולפי השערות שונות הוא הכיל שרף אורנים, סיד חי, תזקיק נפט (נפטא), גופרית ועוד. 

מאוחר יותר, וקרוב יותר לאזורנו, גם הצלבנים נתקלו בשימוש בחומרי נפץ בקרבות נגד המוסלמים. חלק מהדיווחים מתארים כלים הדומים לכלי החרס שנמצאו בירושלים. “יש דיווחים על כלים כאלו ששימשו כרימוני יד נגד מבצרים צלבניים, והפיקו קולות רמים והבזקים של אור חזק”, אמר קרני מאתסון (Matheson), שהוביל את המחקר החדש. כלים דומים שנחשדו כרימוני יד עתיקים נמצאו בישראל בעבר, ולפחות אחד מהם תוארך גם הוא לתקופה הצלבנית. 

שרידי אחד הכלים שהתגלו בירושלים | צילום: Robert Mason, Royal Ontario Museum
הרכב החומרים וכן דופן עבה ונטולת קישוטים הביאו את החוקרים לשער שמדובר במתקן נפץ | שרידי אחד הכלים שהתגלו בירושלים |  צילום: Robert Mason, Royal Ontario Museum

רימון יד או כלי אחסון?

האם הכלי מהרובע הארמני היה גם הוא נשק כזה? אי אפשר לקבוע זאת בוודאות. החוקרים מציינים כי ייתכן שהוא שימש כלי אחסון בלבד, אולי לכמה נוזלים זה אחרי זה  – דבר שיקשה עלינו לאפיין כל אחד מהם בנפרד. אך שילוב המאפיינים של הכלי, אומרים החוקרים, מוביל אותם לשקול ברצינות את ההשערה ששימש כרימון יד. הם קוראים להמשך המחקר על כלי חרס כאלו, וניתוח השיירים שבתוכם – רק מחקרים כאלו יוכלו לתת תשובות ברורות בקשר לשימושים השונים שלהם, ובמיוחד לשימוש ככלי נשק.
“עוד מחקרים על הכלים ועל חומרי הנפץ שהכילו יאפשרו לנו להבין טוב יותר את הטכנולוגיה של חומרי נפץ עתיקים בתקופת ימי הביניים”, אמר מאתסון, “כמו גם את ההיסטוריה של נשק מבוסס חומרי נפץ במזרח התיכון”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.