מניקות ועובדות: הנשים שמשלבות בין קריירה לאימהות

עוֹלָם

שבוע ההנקה: רותם סגל בונה, בת 38 מהיישוב שמשית, היא אם לשלושה ודיאטנית קלינית וחוקרת ביחידת גסטרו ותזונה במרכז הרפואי וולפסון. בימים אלה עובדת רותם על התזה במסגרת תואר שני באפידמיולוגיה. כשגיא, בנה בן השנה ו־7 חודשים, היה בן 4 חודשים, החלה ללמוד קורס במסגרת לימודי התואר השני.

“הקורס היה בתל אביב. אמא שלי היתה מגיעה איתי ושומרת על גיא, בזמן שאני ישבתי באולם ההרצאות. בהפסקות הייתי יוצאת ומניקה אותו”, היא מספרת. במסגרת עבודתה היא טסה הרבה לחו”ל וגם שם לא מוותרת, בין שמדובר בלשאוב חלב ובין שלקחת איתה את בנה.

“כל אחת תעשה מה שטוב לה. אני הרגשתי שזה משהו שממש חשוב לי, שההנקה היא חלק ממני ושאני רוצה להילחם על זה ולעשות אותו בכל מחיר, גם אם זה אומר להטיס את אמא שלי ואת גיא איתי לנסיעת עבודה כדי שאוכל להמשיך ולהניק אותו ברצף וכדי שהיא תשמור עליו בזמן שאני בפגישות והרצאות”. 

“ההנקה היא חלק ממני”. רותם סגל בונה, צילום: באדיבות המצולמת

רותם מבינה שזה לא קל לכל אחת, אבל אומרת כי “יש פתרונות, לפעמים זה דורש יצירתיות. אין שאלה של נכון ולא נכון. כל אחת תעשה מה שטוב ונכון לה”. לאימהות שמתלבטות ושואלות את עצמן על מה לוותר, הקריירה או ההנקה, היא אומרת: “אפשר לשלב. מה שאת רוצה שיהיה, יקרה”.

קרן גרטצמן, בת 37, מתל אביב, היא אם לשלושה שעד לאחרונה ניהלה מערכות גזברות בחברת טבע, ועדיין מניקה את רותם בת השנה וחצי. קרן מספרת כי מקום העבודה נתן לה את האפשרות לחזור לעבודה ולהמשיך להניק תוך כדי. עם הילד הראשון, היא אומרת, זה לא היה פשוט. היא נאלצה בכל יום לחפש חדר מתאים שבו תוכל לשאוב. “בכל פעם ניסו לסדר לי מקום, אבל זה היה פחות נוח. בילד השני כבר היה חדר הנקה קטן עם מקרר”. כשרותם נולדה, חברת טבע כבר הבינה את הצורך ובנתה ארבעה חדרי הנקה.

“בפעם הראשונה שנכנסתי לחדר, אם הבית שאלה אותי אם חסר משהו. אמרתי לה שחסרה מראה, כי אחרי שמסיימים לשאוב או להניק, צריך לסדר את הבגדים. שבוע לאחר מכן כבר היו בכל החדרים מראות”. גם כששאבה, המשיכה לעבוד. “הרגשתי שאני לא צריכה לחזור לעבודה ולוותר על משהו אחר. בימינו הרבה חברות מאפשרות את זה, יש מודעות מאוד גדולה ולא חייבים לוותר, לא על הקריירה ולא על ההנקה ולא על שום דבר”.

“עדיין מניקה”. קרן גרטצמן, צילום: באדיבות המצולמת

“אם זה לא מסתדר – זה גם בסדר”

לי אורן, בת 56 מקדימה צורן, היא אם לחמישה ומנהלת מחוז מרכז בקופת חולים מאוחדת. לי הניקה את כל ילדיה, גם לאחר שחזרה מחופשת לידה, ועדיין מיניקה את אביתר, בן ה־7 חודשים. היא מספרת שלא תמיד זה היה קל וממליצה לנשים להתייעץ עם יועצת הנקה לאחר הלידה, כי לכל ילד יש צרכים אחרים.

“המסר שלי לאמא הטרייה הוא שאם זה לא מסתדר – זה גם בסדר. אני מבינה אימהות שמתייאשות. עם הבן הבכור שלי זה לא צלח ולקח שלושה שבועות עד שלמדתי להיניק והוא למד לינוק. אחרי שאביתר נולד, לקחתי יועצת הנקה”, היא אומרת ומוסיפה: “השילוב של קריירה והנקות הוא סיפור חיי. אני מאלה שלא מוותרות. התפקיד הנוכחי שלי מאוד אינטנסיבי, וזה מאוד מאתגר לוודא שהוא אוכל רק את החלב שלי. זו תלות מאוד גדולה, ואי אפשר להרחיק אותו ממני להרבה זמן. מצד שני, כאמא שהיא קרייריסטית כל חייה, יש משהו ברגע הזה כשאני מתיישבת ומניקה אותו. זה חיבור שאי אפשר להסביר אותו, זו המדיטציה שלי”.

לפני כחודש, כאשר נאלצה לישון במסגרת עבודתה מחוץ לבית, הביא בעלה את אביתר לחדר במלון שבו שהתה. היא שאבה והניקה אותו במהלך הלילה, ובבוקר בעלה חזר כדי לקחת אותו ואת החלב השאוב. “הכל אפשרי. זו החלטה שכל אמא צריכה לקבל אם זה מתאים לה. לי זה התאים”, היא אומרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

Leave a Reply

Your email address will not be published.