מחשבים מסלול מחדש

הסיפורים הטובים ביותר מַדָע

מחקר חדש מצא שצבי הים אומנם שוחים ומנווטים על פני מרחקים ארוכים באוקיינוסים, אבל… הם פשוט לא עושים את זה ביעילות רבה במיוחד

בעלי חיים רבים צריכים לנווט בים הפתוח בחיפוש אחרי מזון, לצורכי רבייה או בחיפוש אחרי מפלט בטוח מטורפים. צבי הים הם בעלי חיים שנודדים למרחקים גדולים במיוחד, שיכולים להגיע לאלפי קילומטרים בשנה. כמו כן, נקבות צבי הים חוזרות בדרך כלל להטיל ביצים במקום שבו הן עצמן בקעו. לשם כך עליהן לנווט ליעד מסוים מאוד.

בעלי חיים מסוימים, כמו ציפורים נודדות או עטלפים, מסתמכים לצורך הניווט על חוש הריח או על זיכרון של מסלולים, אך צבי הים לא נהנים מהאפשרויות האלה. במשך שנים רבות חקרו מדענים את היכולת שלהם לנווט במים פתוחים, אך עדיין לא ברור איך בדיוק הם עושים את זה. אחת ההשערות המקובלות היא שהצבים משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ כדי לנווט. אך גם אם ההשערה נכונה, עד כה לא היה ברור עד כמה השיטה הזאת מדויקת.

צב ים קרני Eretmochelys imbricata | מקור: Vlad61, Shutterstock
הצבים “התברברו” בדרך והאריכו את מסלול השחייה ללא צורך. צב ים קרני Eretmochelys imbricata | מקור: Vlad61, Shutterstock

1,130 קילומטרים מיותרים

במחקר חדש בדקו חוקרים מאנגליה עד כמה מדויקים כישורי הניווט של הצבים. לצורך זה הם עקבו אחרי מסלול נדודיהם של 22 צבי ים קרניים (Eretmochelys imbricata) בעזרת תגי מעקב לווייניים שהוצמדו להם. בנוסף עקבו החוקרים אחרי זרמי הים על מנת לראות אם יש תיאום בין השניים.

החוקרים תיעדו את הדרך שעשו צבי הים מאתרי הקינון שלהם באי דייגו גרסייה באוקיינוס ההודי עד לאזורי ההזנה שלהם בקרבת כמה איים בארכיפלג צ’אגוס, והשוו את הדרך שהצבים עשו בפועל למסלול הקצר ביותר האפשרי. נמצא כי בדרך כלל הצבים לא מצאו את הדרך הקצרה ביותר ליעדם והוסיפו לה עוד קילומטרים רבים של שחייה וחיפוש. החוקרים הניחו שהיעד קבוע מראש ואינו אקראי, שכן צבים נוטים לשמור אמונים לאזורי ההזנה שלהם ולחזור אליהם שוב ושוב, גם אחרי נדידה ממושכת. בחלק מהמקרים הצבים “התברברו” בדרך זמן רב ללא כל צורך. אחד מהם שחה 1,306 קילומטר כדי להגיע לאי שנמצא רק 176 קילומטר מנקודת המוצא שלו.

מהממצאים עולה שאורך המסלול של הצבים לא הושפע כלל מזרמי הים. יתר על כן, בשונה מציפורים, שעיתוי הנדידה שלהן מושפע ממזג האוויר, צבי הים לא מתחשבים בתנאים ויוצאים לדרך מייד אחרי שהשלימו את מלאכת הרבייה.

החוקרים גם עקבו אחר צבי ים ירוקים (Chelonia mydas) במהלך נדידתם ליעדים רחוקים מאוד באוקיינוס ההודי. התברר כי במסלולי נדידה ארוכים, של 200 קילומטר או יותר, צבי הים הירוקים מצאו נתיבים ישירים ומדויקים יחסית. לעומת זאת, בנדידות הקצרות אופי המסלולים שלהם היה דומה לזה של צבי הים הקרניים. קיימות כמה השערות מדוע הניווט למרחקים ארוכים מדויק יותר. אחת מהן היא שייתכן שבים הפתוח קל יותר לצבים לתקן טעויות ניווט בהשוואה לאזורי החוף, השופעים הסחות דעת ומכשולים.

עדיין לא ברור לגמרי איך כיצד צבי הים מנווטים. ייתכן שהם פשוט מסתמכים לא מעט על מזל ועל התמדה. במקרים רבים הניווט מסתמך בתחילתו על השדה המגנטי של כדור הארץ, שנותן לצבים רק כיוון כללי גס מאוד שאינו מאפשר ניווט מדויק. רק כשהם מתקרבים ליעדם רמת הפירוט של הניווט שלהם עולה. “הממצאים שלנו מעידים שיכולות הניווט של צבי הים רחוקות משלמות, אך הן עדיין טובות מספיק במגבלות החושים שלהם”, סיכמו החוקרים במאמרם.

מינים רבים של צבי ים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בעקבות דיג, זיהום והתחממות כדור הארץ. מחקרים שיחשפו את דרכי הניווט והנדידה של צבי הים יוכלו לעזור מאוד לשימורם, למשל על ידי הסטת נתיבי השיט מדרכי הנדידה של צבי הים או הכרזה על שמורות טבע בחופים הרלוונטיים.

Leave a Reply

Your email address will not be published.