מהתופת לאגם הנופש ההונגרי: “מתגעגעים לבית באודסה אבל מאוד מפחיד שם”

עוֹלָם

קטרינה עזבה עם משפחתה את העיר חארקיב שבוע לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה. היא ובנה בוריס בן ה-7 נמלטו מאימת ההפצצות הרוסיות ברכבת פינוי עמוסה. בעלה הבריח את הוריו במכונית. הם עברו מעיר מקלט אחת לשנייה. “זה היה נורא, האזעקות התמידיות, אי-הידיעה היכן תהיה המתקפה הרוסית הבאה. הבן שלי כבר מספיק גדול כדי להבין מה קורה”, היא מספרת.

רק לפני כחודש וחצי הסתיימה דרך הייסורים. קטרינה, אמה ובוריס הגיעו למרכז הפליטים שחב”ד הקימה בתמיכת ממשלת הונגריה על גדות באלאטון, אגם התיירות הנודע של הונגריה – מחנה הפליטים הכשר היחיד באירופה ליהודים שברחו מזוועות המלחמה באוקראינה.

נמלטו מאודסה לגדות הבאלאטון, קטרינה עם בנה, בוריס, צילום: אלדד בק

היוזמה להקמת המחנה החלה להתגלגל זמן קצר לפני פסח האחרון, בשלביה הראשונים של המלחמה שקיומה דומה כי נשכח. הרב מאיר סטמבלר, נשיא איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה ורב חב”ד מדנייפר, התקשר לרב הראשי של חב”ד בהונגריה, שלמה כובש, וביקש: “מקום שבו נוכל לשכן כ-1,000 פליטים בדחיפות”.

כובש פנה לרה”מ ההונגרי, ויקטור אורבן, וזה העמיד לרשותו כפר נופש על גדות הבאלאטון שבעבר שימש את ראשי המשטר הקומוניסטי, חדל לפעול לפני כ-20 שנה בגלל שערורייה פוליטית שנקשרה במקום, ונותר מאז ריק ומוזנח. שבוע לאחר פנייתו של הרב סטמבלר החלו עבודות ההכנה לקליטת הפליטים היהודיים מהונגריה.

“לחזור לקייב? תלוי”

כ-400 פליטים שוהים כעת במרכז הקליטה, המפעיל בימים אלו גם מחנות קיץ לילדי פליטים המגיעים ישירות מאוקראינה או ממקומות שונים באירופה, שבהם נקלטו משפחותיהם: גרמניה, אוסטריה, פולין, סלובקיה. מאז שנפתח עברו במרכז כ-2,000 פליטים – חלקם המשיכו ממנו ליעדי קליטה אחרים באירופה, חלקם עלו או מתכננים עלייה לישראל, וחלקם מעדיפים להישאר בו, בינתיים.

שאול מלמד, מתכנת בן 43, הגיע הנה עם אשתו ושני ילדיו בתחילת מאי. “חברים שנשארו בקייב מספרים שהמצב שם עדיין מאוד מסוכן, טילים ממשיכים ליפול”, הוא מספר. “אולי יותר נוח להישאר בדירה שלך, וגם אין לוח זמנים שצריך להתאים את עצמך אליו מבחינת ארוחות ודברים אחרים, אבל כאן עדיף לנו. לא מסוכן, ואני גם יכול להמשיך לעבוד.

שאול מלמד לא מתכנן עליה: “מחפשים דירה בגרמניה או באוסטריה”,

“אנחנו מחפשים דירה בגרמניה או באוסטריה. לא בישראל, שם תנאי העבודה במקצוע שלי מאוד שונים. עובדים הרבה ולא מרוויחים מספיק. לדונייצק כבר לא אחזור. לקייב? תלוי כמה זמן המלחמה תימשך ואיך היא תיגמר. אם היא תסתיים בקיפאון וללא הסכם שלום ארוך טווח, אני לא מתכוון לחזור”.

מסגרת קהילתית

“אנחנו מנסים להעניק לאנשים, שעברו טראומות קשות ואיבדו את חייהם הרגילים, תחושה של שגרת חיים נורמלית”, אומר הרב כובש ומציג בגאווה גדולה את אולמות המשחק לילדים ולנוער, את בתי המגורים הקבועים והזמניים, את מגרשי הספורט וחוף הרחצה, את חדר האוכל המרווח, וכמובן את בית הכנסת.

“קהילות שלמות נפוצו לכל עבר”, מדגיש הרב סטמבלר, “אנחנו נותנים להם כאן תחושה של מסגרת קהילתית. מגיעים מתנדבים רבים שמסייעים לנו, גם מישראל. בהתחלה קיבלנו תרומות נדיבות אבל כעת העניין במלחמה דועך, ואיתו גם התרומות. עלות יומית לאדם כאן היא 30 דולר, כלומר 12,000 דולר ליום, ומספר האנשים שצפויים להגיע בשבועות הקרובים ילך ויגדל”.

העומדים מאחורי מיזם מחנה הפליטים הכשר, הרב מאיר סטמבלר והרב שלמה כובש, צילום: אלדד בק

רינה בת ה-18, אביה, אמה ושלושת אחיה ואחיותיה עזבו את אודסה בתחילת מארס, עם משלוח יתומים שהקהילה היהודית המקומית שיגרה לברלין. אחרי כחודשיים בחדר מלון קטן בשדרת קודאם, הם החליטו להיענות להזמנת חברים מאודסה ועברו לגור במרכז הקליטה שלגדות אגם באלאטון.

“הרבה יותר נוח וטוב כאן”, אומרת רינה, “יש פעילויות לאחים הקטנים שלי, בית כנסת, תחושה שדברים כאן מאורגנים. מה יקרה בהמשך? הפסקנו לעשות תוכניות. אולי נעלה לישראל, אולי נעבור למקום אחר באירופה, אולי נחזור לאודסה. אנחנו מתגעגעים לבית באודסה אבל חברים מספרים לנו שהמצב שם מאוד מפחיד. הקיץ היתה התקופה שבה הכל היה מלא באנשים ובתיירים. היום לא עוד”.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

Leave a Reply

Your email address will not be published.