מדוע משבר האקלים נעדר מהתקשורת הישראלית?

מַדָע

מחקר חדש שופך אור על האתגרים הקשים שעומדים גם בפני כתבי הסביבה הנחושים ביותר בישראל – מתפיסה שגויה של אדישות הציבור לנושא בקרב עורכים ועד לאינטרסים כלכליים. עורכת המחקר: “עיתונאי שרוצה להתקדם יודע שלא להתעסק במשבר האקלים”

מאת ענבר נעמן, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

על פי כל התחזיות, המזרח התיכון הוא מהאזורים שיספגו את הפגיעה הקשה ביותר ממשבר האקלים המחריף – אך בין אי-היציבות השלטונית, המתיחות הביטחונית, איראן והקורונה, נראה שהתקשורת הישראלית לא מוצאת מקום לאיום קיומי נוסף, שכבר מידפק על דלתנו.

במחקר ישראלי חדש, שיוצג בוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה, שתיערך ב-7-6 במתחם אקספו ת”א, נבדק הסיקור התקשורתי של משבר האקלים בישראל מנקודת מבטם של עיתונאים וכותבי טורים בתחום – והממצאים לא מעודדים.

ד”ר ורד אלישר מלכה מהחוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, שהובילה את המחקר החדש, מספרת שהפער בין חומרת המשבר לנוכחות שלו בתקשורת לא מניח לה. “אני מגיעה מתחום מחקר התקשורת הפוליטית, וכשנחשפתי לנושא משבר האקלים, לפני כשלוש שנים, זה לפת אותי בבטן”, היא אומרת. “אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שכחוקרת שמבינה כמה משמעותית התקשורת בסיטואציות משבר, אני לא אעשה עם זה כלום”.

על פי אלישר מלכה, חקר תקשורת האקלים בישראל עודנו בחיתוליו, ומחקרה מהווה צעד ראשון במיפוי השחקנים המשמעותיים במאבק האקלים בישראל. במהלך מרץ-מאי 2021, היא ערכה ראיונות עומק עם 25 עיתונאים שעוסקים בנושא, ושאלה אותם על אחריות התקשורת בתיווך המשבר לציבור, ועל האתגרים העומדים בפניהם בסיקור הנושא.

פער בין רצון הציבור לתפיסות העורכים

לדברי אלישר מלכה, האתגר הראשון צף כבר באיתור המרואיינים. היא מספרת שכיום, רק עיתוני “הארץ” ו”גלובס” מעסיקים כתבת שעיסוקה הבלעדי במשבר האקלים (לי ירון ושני אשכנזי, בהתאמה). ביתר גופי התקשורת הנושא מסוקר על ידי כתבי הסביבה – שלעיתים זהו אחד ממספר נושאים שנמצאים תחת תחום סיקורם.

מניתוח תמלילי הראיונות, נמצא שכלל המשתתפים במחקר מאמינים שהתקשורת הישראלית כושלת בסיקור המשבר. “מצאתי שבדרך כלל, מי שעוסקים בנושא בהיקף נרחב הם בעלי מוטיבציה גבוהה להביא את הנושא לידיעת הציבור, והם חווים תסכול נוכח המשאבים המצומצמים שמוקצים לנושא”, אומרת אלישר מלכה.

(למען הסר ספק, כתבי וכתבות סוכנות הידיעות “זווית” למדע ולסביבה, שעוסקת בלעדית בכתיבת כתבות בנושאים סביבתיים עבור כלי התקשורת המרכזיים בישראל, שפועלת מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (ע”ר) ושכותבת שורות אלה נמנית ביניהם, לא רואיינו במסגרת המחקר).

“בקרב עיתונאים שמסקרים ארבעה או חמישה נושאים נוספים, נמצא שרמת הידע הייתה פחותה והנושא עבורם פחות אמוציונלי”, אומרת אלישר מלכה. “אי אפשר להאשים אותם, הרי כמה משאבים כבר יש לאדם אחד שצריך להתעמק בכל כך הרבה נושאים?”

כמה עיתונאים שהתראיינו במחקר העריכו שקיים פער בין מה שחושבים במערכת החדשות שהציבור רוצה, לבין המצב בפועל. אלו שמקבלים פניות ישירות מהציבור דיווחו שהם מזהים עניין גובר בתחום – אך לדבריהם, במערכות החדשות יש תחושה שהנושא לא מספיק מעניין או מחדש. “ברור שעד כה לא קרו אסונות אקלימיים מקומיים שיכולים לספק כותרות כל יום, וצריך מוטיבציה מטורפת כדי להעלות את הנושא”, אומרת אלישר מלכה. “עם זאת, כל מי שעיניו בראשו מבין שכדי להניע תהליכים פוליטיים, הנושא חייב לקבל בולטות תקשורתית משמעותית”.

“אי אפשר לצפות מעיתונאים להיות דון קישוטים”

אחד השיעורים הראשונים שלומדים כל איש ואשת תקשורת נוגע ביד שמאכילה אותם: הביקורת והלוחמנות תופסות לעיתים קרובות מקום משני לעומת שיקולים כלכליים של בעלי השליטה בגוף התקשורת. “ספרות המחקר עוסקת המון בצנזורה עצמית של אנשי תקשורת, אני מכירה את זה גם ממחקרים קודמים שלי – עיתונאים לומדים מהר מאוד מי נגד מי”, אומרת אלישר מלכה. “מספיק לשמוע את השיח בחדרי החדשות כדי להבין שאם רוצים להתקדם במערכת, יש נושאים שצריך להתרחק מהם. מעטים העיתונאים שמוכנים להסתכן בעימות חזיתי מול העורכים שלהם ולסכן את הקריירה שלהם כדי להילחם על נושא שחשוב להם – ואנחנו לא יכולים לצפות מהם להיות ‘דון קישוטים'”.

“כדי למצוא מרואיינים בערוצים המסחריים הייתי צריכה להיות יצירתית, כי הנושא בקושי מסוקר בהם”, מוסיפה אלישר מלכה. “אלו הערוצים עם הרייטינג הגבוה, שיכולים להביא לשינוי משמעותי בסדר היום הציבורי – והפער בין פוטנציאל ההשפעה שלהם לעשייה בפועל הוא החריף ביותר”.

אלישר מלכה מיפתה כמה “איים של שפיות” בתקשורת המקומית: לדבריה, ערוצי השידור הציבורי של “כאן” בטלוויזיה וברדיו מקצים משאבים וזמן שידור למשבר האקלים, וכך גם עיתוני “הארץ”, “גלובס”, “דה מרקר” ו”דבר”. “למרבה הצער, אלו גופי תקשורת עם רייטינג ותפוצה מוגבלת, והקהלים שמגיעים אליהם ומחפשים לקרוא על הנושא כבר משוכנעים בחומרתו של משבר האקלים”.

משבר האקלים כסוגיה של חוסן לאומי

אתגר נוסף שעומד בפני עיתונאי הסביבה הוא התיוג של משבר האקלים כסוגייה שמאלנית. זהו כמובן לא אתגר ייחודי לישראל, ובשנות כהונת דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, הקיטוב בנושא החמיר. אלישר מלכה שוחחה גם עם עיתונאים שעובדים בכלי תקשורת שמזוהים עם הימין בישראל: “אלו העיתונאים האמיצים ביותר, מכיוון שהם לא מתמודדים רק מול התנגדות העורכים – אלא גם עם התנגדות מצד הקהל”.

פתרון אחד שהוצע על ידי עיתונאים שמועסקים בכלי תקשורת אלה עוסק במסגור מחדש של נושא משבר האקלים, דרך הקשר שלו לסוגיות חוסן לאומי: כיום המשבר מסוקר כסוגיה של קיימות, אך יש לו השלכות בתחומים רבים של חיינו. “צריך להוציא את משבר האקלים מהנישה של עצים ופרפרים”, טוענת אלישר מלכה. “חשוב לציין שלא מדובר במניפולציה, מכיוון שמשבר האקלים ישפיע על כל תחום בחיינו: אם אני רוצה לקנות בית בקו החוף, אני צריכה לקחת בחשבון את התחזית להצפת ערי החוף; אם אני בוחרת מקצוע שיצריך עבודה בחוץ, אני צריכה לקחת בחשבון את עליית הטמפרטורות שלא תאפשר עבודה בחוץ בשעות היום”.

מעבר לכך, משבר האקלים עלול להציב את ישראל גם בסכנה ביטחונית: עליית הטמפרטורות צפויה להפוך אזורים רבים לחמים מכדי לגור בהם, ולהפוך תושבים לפליטים. כבר היום, ישראל מתמודדת עם גל הפליטים שהגיע לפני 15-10 שנים ממזרח אפריקה, ושנגרם בין השאר עקב אירועי מזג אוויר קיצוני כבצורות ושיטפונות – ואחד מהגורמים למלחמת האזרחים בסוריה הוא בצורות קשות שנגרמו עקב משבר האקלים. “ישראל צריכה להיות מוכנה לסיטואציה שבה מיליוני אנשים, לא בהכרח ממדינות שוחרות שלומינו, יחפשו בייאושם מפלט מהמשבר בישראל – ויש לכך השלכות ביטחוניות ולאומיות”, אומרת אלישר מלכה.

“אם נדבר אל הקוראים בשפה שהם מבינים – בהקשר של סוגיות לאומיות, נוכל להעביר את המסר: שמשבר האקלים לא מבדיל בין ימין ושמאל, והוא לא ייעצר בפתחה של ישראל”, מסכמת אלישר מלכה.

עוד בנושא באתר הידען:

Leave a Reply

Your email address will not be published.