לא רק 8200: חברה לתועלת הציבור מכשירה לוחמים וקצינים משוחררים להיי-טק

טֶכנוֹלוֹגִיָה

הילמ”ה – הייטק למען החברה – הוקמה בשנת 2018 על ידי בכירים בהייטק הישראלי על מנת להפוך את ישראל למובילה עולמית בהייטק חברתי. מדובר בחברה לתועלת הציבור, ללא מטרות רווח, המכשירה דור של צעירות וצעירים מוכשרים ושאפתנים לפיתוח פתרונות טכנולוגיים־חברתיים פורצי דרך לתועלת החברה. עד היום הכשירה הילמ”ה כ־130 צעירות וצעירים במסלול פיתוח תוכנה, רובם בתוכנית של שנתיים דרך השירות הלאומי, ופיתחה כ־50 פתרונות טכנולוגיים לטובת החברה בישראל.

באוקטובר הקרוב תחל במסגרת הילמ”ה תוכנית תבור 575 המיועדת לחיילים ולקצינים משוחררים בוגרי המערך הלוחם במסלול פיתוח תוכנה Full Stack Developer.

לוחמים ולוחמות משוחררים, שהסתכנו במהלך השירות הצבאי, מוצאים את עצמם פעמים רבות בעת השחרור מהצבא בעמדת נחיתות בשוק התעסוקה ביחס לחבריהם בוגרי יחידות הסייבר שנחטפים מיד עם השחרור לחברות ההייטק המובילות וזוכים לתנאים מפליגים. תוכנית תבור 575, שהמיונים אליה נמצאים בימים אלה בעיצומם, באה להזניק גם את אותם הלוחמים לעבר ההייטק.

“תוכנית זו היא שלב נוסף בהבאת כוח אדם איכותי שמחפש משמעות לתוך עולם ההייטק”, אומר מנכ״ל הילמ״ה יוסי צרויה. “הטכנולוגיה היא מפתח לשינויים ולפתרונות חברתיים, ומשתתפי התוכנית ייקחו חלק בהפיכת ישראל למעצמה בתחום. אנו קוראים ללוחמות וללוחמים משוחררים להגיש מועמדות ולהצטרף לתוכנית שתעשה מהפך לא רק בחיים שלהם, אלא גם בחיים של מאות אלפים מתושבי מדינת ישראל שייהנו מהפיתוחים הטכנולוגיים שיפתחו במהלך התוכנית”.

כולל עבודה בשכר

השותפה המובילה בתוכנית תבור 575 היא קרן אבירם. עוד שותפים בה מפעל הפיס, משרד העבודה, המועצה הציונית, וחברת סינמדיה. מדובר בתוכנית לימודים והשמה מואצת של 18 חודשים.

נוסף על הכשרה עיונית ומעשית שתימשך שנה, התוכנית כוללת גם עבודה בשכר במשך חצי שנה (תוך הבטחה לשכר של 9,000 שקל לחודש לפחות), שבמהלכה צוברים המשתתפים ניסיון נוסף כג’וניורים בפיתוח פרויקטים טכנולוגיים עבור המגזר הציבורי. עלות התוכנית למשתתפים היא 4,000 שקל. עם סיומה, כך מבטיחים, הם ישתלבו במשרות פיתוח בהילמ”ה או בחברות הייטק אחרות.

“קרן אבירם חרטה על דגלה לרתום את הכלים של העולם העסקי והטכנולוגי עם עשיית הטוב במטרה להוביל לשינוי ולשיפור של איכות החיים בחברה”, אומר יו”ר קרן אבירם גילי אבירם. “אנו נרגשים לקחת חלק במשימה לאומית חשובה זו עם הילמ״ה, המחויבת לאותה המטרה. תוכנית תבור 575, המיועדת ללוחמות וללוחמים, תעניק כלים פרקטיים למשתתפים בה, תייצר שוויון הזדמנויות ותוביל לשילוב בין טכנולוגיה, עשיית הטוב ושינוי המציאות בקרב דור העתיד”.

כאמור, בהילמ”ה לא מחפשים ניסיון בתחום התכנות על מנת להתקבל לתוכניות השונות.”אני דתייה ולמדתי בתיכון חב”ד באשקלון. זה היה תיכון קטן מאוד שהכיל 100 בנות”, מספרת נעם משה, בת 21, שעשתה שירות לאומי בהילמ”ה ובסופו של דבר נשארה לעבוד שם כמנהלת פיתוח פרויקטים. “בבית הספר הייתה לנו רק מגמה אחת – אדריכלות. מגיל קטן נמשכתי למחשבים, למתמטיקה, לדברים ריאליים, אבל לא הייתה לי הזדמנות ללמוד זאת ולהתמקצע בכך, לפחות לא דרך בית הספר. ואז בכיתה י”ב שמעתי על הילמ”ה והחלטתי לנסות את מזלי ולהתנדב שם כבת שירות לאומי”.

נעם משה (צילום: ראשית אריאל)נעם משה (צילום: ראשית אריאל)

אומנם אחת הדרישות הייתה מגמה ריאלית, “אבל התקבלתי אף שלא למדתי במגמה כזאת”, מציינת משה. “עברתי את המיונים, עברתי קורס הכשרה מקיף ואז התחלקנו לצוותים והתחלנו לפתח פרויקטים חברתיים שמטרתם לסייע לקהילה. מדובר בפרויקטים בתחומי בריאות, חינוך, רווחה ועכשיו אנחנו גם נכנסים לתחום הסביבה. בשנה הראשונה עבדנו בערך על חמישה פרויקטים, ארבעה מתוכם נמצאים כבר בשימוש פעיל”.

בין הפרויקטים שיצאו לפועל הוא פרויקט “אתר מתחברים וזוכרים”, שפותח בקורונה עבור עמותת האחים שלנו, ואפשר ביום הזיכרון למשפחות השכולות ליצור מפגש זיכרון בצורה מקוונת ולהשמיע את סיפור יקיריהם שנפלו בתקופה שבה היה סגר ואי אפשר היה להגיע לבתי העלמין.

פרויקט נוסף הוא “מילון בוק”. “פרויקט זה התחיל בבית ספר דרוזי ויתפתח לבתי ספר נוספים בשנה הקרובה”, מסבירה משה. “זוהי אפליקציה שנועדה ללמד תלמידים דרוזים וערבים עברית בצורה חווייתית מאוד. כמו כן, היה פרויקט נוסף של אפליקציה המעודדת אנשים לטייל במקומות תנ”כיים תוך כדי משחקים דיגיטליים. באוגוסט 2020 מוניתי להיות ראש צוות פרויקט ‘קאפיש’ – פלטפורמה שמאפשרת לתלמיד לקרוא טקסטים ולהבין אותם לעומק בדגש על שפה שנייה. יש כבר הרבה בתי ספר שעובדים עם הפלטפורה הזאת והשנה היא נכנסת לבתי ספר נוספים”.

מסלול מפתיע
כיום משה מנהלת גם את פרויקט “מידה נכונה” – אפליקציה שמאפשרת לרופאים לקבל משוב מיידי בנוגע למינוני תרופות המותאמים לילד על ידי עיבוד תמונה שלו וזיהוי משקלו. כאמור, בתום שנתיים של שירות לאומי היא החליטה להישאר בהילמ”ה כעובדת שכירה.

“בכלל לא חלמתי שזה יהיה המסלול שלי”, אומרת משה. “המסלול מבחינתי היה ללמוד לתואר ולהתחיל לחפש עבודה. כן חלמתי על מחשבים, אבל זה לא היה ברור לי מאוד. זה מקום שתמיד נראה לי מפחיד מאוד, מרוחק מאוד, גברי מאוד. הילמ”ה סיפקה לי כניסה רכה יותר לעולם הזה, כי פתאום אני נמצאת בתחום גברי, אבל כאן הרוב נשי. כמו כן, עצם העובדה שגדלנו כאן אפשר לנו לעשות טעויות, ללמוד בדרך. אף אחד לא ציפה מאיתנו להיות 100% על ההתחלה. הכניסה הייתה רכה מאוד”.

את כבר מרוויחה שכר של הייטק?
“מטבע הדברים השכר כאן נמוך יותר מבמקומות אחרים שהייתי יכולה לעבוד בהם, כי מדובר בחברה לתועלת הציבור ללא מטרות רווח, אבל הוא עדיין גבוה יותר מבמשרות אחרות. יש גם הערך המוסף שהוא גדול ומשמעותי מאוד עבורי: אני עושה דברים שתורמים לחברה. זה הסיפוק שלי”.

גם רעות אביטל, בת 21 מצור הדסה, נשארה בתום השירות הלאומי לעבוד בהילמ”ה. כיום היא ראש צוות בהילמ”ה בפרויקט “הוספיקול” – מערכת שמטרתה לייעל את התקשורת בין המטופלים לאנשי הצוות בבתי החולים. מדובר באפליקציה עם כפתורי קריאה המייצגים את צורכי המטופל במחלקה שהוא נמצא בה (כוס מים, SOS ועוד), וכל כפתור מנותב לאיש צוות מתאים.

רעות אביטל (צילום: ראשית אריאל)רעות אביטל (צילום: ראשית אריאל)

“המערכת כבר הוטמעה בבתי החולים הדסה הר הצופים ואסף הרופא, והיא בשלבי כניסה לבתי חולים נוספים, גם בחו”ל”, מספרת אביטל, שהגיעה להילמ”ה מרקע מסורתי. “למדתי בתיכון במגמת מדעי המחשב – היה לי הראש הגדול, אבל מה שמלמדים בבתי הספר הוא לא ברמה גבוהה מספיק, ובסופו של דבר הלימודים לא באמת נתנו לי יתרון על אנשים שהגיעו להילמ”ה ללא רקע טכנולוגי כלשהו. לכן אני גם מאמינה שהחיילים המשוחררים שיגיעו להילמ”ה ללא רקע טכנולוגי במסגרת תוכנית תבור 575 יוכלו להשתלב במהרה בעולמות ההייטק”.

איך את הגעת להילמ”ה?
“חיפשתי מקום לשירות לאומי שיהיה משמעותי מאוד עבורי ושאוכל לתרום בו הכי הרבה. בדרך כלל בשירות עוזרים ותורמים לחברה כאן ועכשיו. לעומת זאת, הילמ”ה אפשרה לי לפתח מוצרים ופתרונות לחברה שגם בתום השירות אנשים ממשיכים להשתמש בהם, ואני בעצם ממשיכה לעזור בצורה פסיבית”, מסבירה אביטל.

לפני כשנה סיימה אביטל את השירות הלאומי ונשארה לעבוד בהילמ”ה כראש צוות. במקביל היא לומדת מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. “כבר כמעט שנתיים אני עובדת על מיזם הוספיקול”, היא מספרת. “זה פרויקט גדול ומשמעותי מאוד עבור החברה ועבור הילמ”ה. לו היית שואלת אותי לפני שלוש שנים, כשסיימתי את התיכון, אם זה המקום שאהיה בו, כנראה הייתי צוחקת ולא מאמינה. ניתנה לי הזדמנות אדירה.

האחריות שיש לי בגיל הזה – לא חשבתי שתהיה לי כזו. למדתי בהילמ”ה המון, אני מקצועית יותר ומרגישה הרבה יותר בטוחה בעצמי ומוכנה לעולם האמיתי – לעולם העבודה בהייטק. הפרויקט הזה נותן לי ללמוד ולהכיר. עבדתי במסגרת הפרויקט עם אנשים שנמצאים עשרות שנים בתחום ההייטק. מה שהיה לי כל כך כיף הוא שהם התייחסו אליי לא כאל בחורה בת 21, אלא כאל מישהי שיודעת”.

את מתכננת לעזוב את הילמ”ה ולחבור לאחת מחברות ההייטק?
“לא כרגע. טוב לי מאוד במקום שלי. סומכים עליי, נותנים לי ללמוד ולהתקדם. אני גם מאמינה במה שאנחנו עושים ובפרויקט שאני מובילה. אני מאמינה שהוא יכול להגיע רחוק”.

לא האמינה שתשתלב

בניגוד לאביטל, תום מאי רימוק, בת 22 שלמדה באולפנה באשדוד, כן החליטה לחפש את עתידה מחוץ להילמ”ה בתום השירות הלאומי. זה כשנתיים היא מפתחת Full Stack ומנהלת צוות Front End בחברת סייבר. במקביל היא משלבת לימודים של מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה.

תום מאי רימוק (צילום: אמיליה קרימוב)תום מאי רימוק (צילום: אמיליה קרימוב)

“גדלתי באשדוד ולמדתי באולפנת צביה בקיבוץ חפץ חיים”, היא מספרת. “למדתי פיזיקה באולפנה, כימיה דרך מכון ויצמן וביולוגיה דרך האוניברסיטה הפתוחה. הגעתי להילמ”ה עם רקע מדעי־ביולוגי ללא כל ניסיון בתכנות. חיפשתי שירות לאומי שיהיה טכנולוגי. היה לי רקע מדעי, כן התעניינתי במדעי המחשב, אבל לא הייתה באולפנה המגמה הזאת. לכן חיפשתי מקומות שיאתגרו אותי. התחלתי את השירות הלאומי ב־2018 והייתי מהמחזור הראשון של הילמ”ה. ניגשתי עם עוד כמה בנות למבחנים, עשינו מבחנים של חשיבה לוגית שבודקים את היכולות התכנותיות שלנו, גם אם לא התנסינו בכך קודם”.

באילו פרויקטים עסקת במהלך השירות הלאומי?
“בשנה הראשונה עבדתי על פרויקט ‘ונגו’ – מערכת הסעות שמשדרת בזמן אמת עלייה של ילד להסעה וירידתו ממנה לטובת עמותת כנפיים של קרבו. בשנה השנייה הפכתי לראש צוות בהילמ”ה, הובלתי את המחזור החדש שהצטרף וחנכתי אותו. יצרנו ביחד דברים, ותוך כדי כך פיתחתי תשתיות קוד לכל החברה. לקראת סוף השירות הלאומי התחלתי לחפש עבודה. הגשתי מועמדות לכמה מקומות, ובסוף החלטתי לבחור בחברה שבה אני עובדת כיום. אני ממש מובילה שם טכנולוגיות ואחראית לכל ה־Front End”.

רימוק מודה שעד לפני שנים ספורות כלל לא האמינה כי בגיל כל כך צעיר תשתלב בחברת הייטק בתפקיד משמעותי. “לולא השירות בהילמ”ה, לא הייתי יודעת באיזה מקום הייתי נמצאת כיום”, היא אומרת. “זה שם אותי בפוזיציה מטורפת בחיים. אני רק בת 22 ואני כבר מתכנתת בתפקיד ממש מוערך. זה לא מובן מאליו בכלל. גם מבחינה כלכלית אני נהנית מהרמות של ההייטק. הגעה להישגים כאלה בגיל צעיר מאוד יחסית לבחורה שלמדה באולפנה היא לא מובנת מאליה.

כיום יש בערך 70 עובדים בחברה, כאשר אני המפתחת היחידה, וכולם גברים סביבי. זה לא פשוט, אבל הם מעריכים אותי. אני תמיד מנסה לשכנע את החברות שלי שגם הן יכולות להגיע למקומות האלה, ושישיבה כל היום מול המחשב היא לא משעממת כמו שזה אולי נשמע”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.