גנץ מתאכזב מהסקרים ומחפש מוצא

עוֹלָם

פתח תקווה לא ידועה ככרך אורבני סוער במיוחד, אך אפילו בסטנדרטים של עיר שינה נכנס האירוע שערך בה השבוע גדעון סער להיכל התהילה של האפרוריות. באולם קטן התכנסו כמה עשרות אנשים, רובם מפרופיל סוציו־פוליטי וגילאי מובחן, שהטריחו את עצמם לשמוע את שר המשפטים וישבו מנומנמים על כיסאות כתר לבנים.

לזכותו של סער ייאמר שחרף סרבנותו העיקשת של הציבור להיסחף או לנהות אחריו, הוא ממאן להיכנע. יומיים לאחר הכנס פרץ סער לעמוד היו־טיוב שלו בשידור חי, ושם זכה לפחות מ־150 צפיות. השממה האלקטורלית, כך מתברר, ניכרת גם בהופעות חיות וגם בדיגיטל.

הנפגע העיקרי בסיפור הוא בני גנץ. לפני כשבועיים, כשעמד פודיום לפודיום לצידו של סער, עוד השלה את עצמו שמילא את המשימה הקריטית של עיצוב רשימתו. בתסריט שגלגל בראשו כבר הצליח גנץ לדמיין את מנת המנדטים הנאה, וניחוח בלפור כבר עמד באפו. בסביבתו של גנץ יש מי שמודים באכזבה: הציפייה היתה לפתוח עם 20, ואפילו 22 מנדטים. לתת פייט אלקטורלי ליש עתיד. להוסיף עוד מנדטים בעזרת איזנקוט, אם ישתכנע לבוא. כל זה לא קורה, ובאגף הגנצי ב”כחול לבן – התקווה החדשה” ניכרים כבר דכדוך ותסכול. התחושה היא של השתלטות עוינת שיצאה משליטה, ולא של שותפות. במידה מסוימת, אפילו משדרים חירום: זו הסיבה לבליץ הראיונות השבוע. 

סימנים של שתיקה

אז גנץ מתבונן בהופעותיו העייפות של סער ומבין שאיתו, בניגוד למה שמכרו לו מתווכי העסקה, אי אפשר להמריא גבוה במיוחד. הוא גם מסתכל על הסקרים ועושה את החשבון: כחול לבן הכניסה לכנסת שמונה חברי כנסת. לפי הסקרים, בכנסת הבאה היא תכניס פחות נציגים – פשוט מפני שעכשיו היא חולקת את הרשימה עם תקווה חדשה. עדיף היה לו לרוץ לבד. הוא מתחיל להפנים את גודל הטעות, ניכרים בסביבתו איתותי חרטה, וזו הסיבה שגנץ יורה לכל הכיוונים, אבל בעיקר מחפש מוצא.

עושה חשבון. גנץ, צילום: אורן בן חקון

נכון, לב השותפות בין גנץ לסער הוא מלחמת הקודש נגד ממשלה עם או תחת נתניהו. כבישי ארצנו מלאו שלטי “נקים ממשלה בלעדיו” – גרפיקה דמונית על גבול ההסתה; קמפיין שנאה על מלא. לפני דקה נאמו על הפודיום על ימין ממלכתי ומרכז ביטחוני או קלישאה כלשהי, ועכשיו הם מסמנים את אויב העם.

אבל גנץ אינו טיפש, והוא מבין את המתמטיקה האכזרית: אין לו באמת ממשלה בלי הליכוד. גם אם יצליח לגייס חלקים, או אפילו את כל המפלגות החרדיות, הוא לא מתייצב מעל ל־30 ממליצים. המנדטים של יש עתיד לא ימליכו אותו – והתיעוב ההדדי גדול. חרדים, לפחות חלקם הארי, יפסלו את לפיד, שמגיע קומפלט עם ליברמן. אז גנץ אומר “ממשלה בלעדיו” – כשהכוונה לנתניהו – אבל מצד שני טרם שמענו אותו מתחייב להשלים את הקולות החסרים ללפיד כדי שימשיך את כהונתו. גנץ מוכן לבלוע את כהונת לפיד בראשות ממשלת המעבר, אך לא יסכים לשבת תחתיו בממשלת קבע.

התוצאה היא פלונטר שבתוכו לכוד גנץ: השמאל לא אוהב את חבירתו לסער וחושש מחבירה לנתניהו, והימין רואה בו שמאל מדיני מובהק ויודע שסער יסכים לשבת אפילו עם המשותפת במסגרת החרם על הליכוד.

יש לו כרגע רק דרך מילוט אחת: הקמת ממשלה עם נתניהו. כיתר הפוליטיקאים, גנץ הפנים היטב את הלקח מסחיטת ראשות הממשלה על ידי בנט והוא מתכנן “לעשות בנט”, כלומר – לקחת את המנדטים שיזכה להם מגוש הרק־לא־ביבי ולהעביר אותם צד.

זה יהיה מעבר קשה, כזה שיכול גם להביא את גנץ לבית הקברות הפוליטי שבו מונחת כעת הקריירה הציבורית של ראש הממשלה הקודם. הפרטים אינם סגורים ויש כמה מוקשים, אבל הכיוון סומן וכבר מדברים על המוקש הגדול ביותר: סוגיית מערכת המשפט. התנאי של גנץ יהיה שליטה מלאה – כדי שיוכל להמשיך לגונן על מערכת המשפט, זה יעניק לו כוח פוליטי והמשך חסינות מצד המערכת.

בליכוד טרם גיבשו עמדה סדורה, ולא ברור איך ינהגו בסיטואציה שבה גנץ הוא המפתח לממשלה יציבה. האם יקבלו את התנאי וימסרו את הטיפול בסוגיה מספר אחת על סדר היום של המחנה הלאומי לטיפולו של בני גנץ, שמגלה נטיות פרו־ממסדיות מובהקות? אבל טוב שיביאו בחשבון את כל הצדדים: מעבר לעננת הספינים ודפי המסרים, האפשרות הזו שרירה, קיימת וריאלית.

הנשיא, תתערב

מי שעוקב אחר חקירות נתניהו מראשיתן, ולא נכנס לעניינים אך ורק מרגע עליית המופע בבימת התיאטרון בבית המשפט המחוזי בירושלים, לא נתקף הלם למשמע הדברים המבעיתים שפירט סגן ראש מח”ש לשעבר משה סעדה בראיון לעמית סגל בחדשות 12.

גם אזרח מעורב וסקרן במיוחד יתקשה לעקוב אחר סבך הקשרים, הדורסנות והאחיזה בגרונות. במובן זה סיפקו ההישג העיתונאי הנאה של סגל, ובעיקר האומץ והיושרה המרשימים של סעדה, את אחד המסמכים הדרמטיים והמפחידים שנראו פה זה שנים.

סעדה גולל כיצד בשם מסע הצלב נגד נתניהו דרסו שי ניצן, אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך לא רק את בסיסי החוק והדמוקרטיה, אלא גם כל מה ומי שנקרו בדרכם, תוך שהם מתעלמים ממושגים כמו חזקת החפות, שוויון בפני החוק וחקר האמת. הם התעללו בקורבן לעבירות מין, העניקו חסינות לעיתונאים על חשד לעבירות חמורות לכאורה, הכפישו ועדיין מכפישים אזרח חף מפשע כטרוריסט, שעבדו מערכות שלמות וניסו לפרק אחרות רק כדי שלא יפריעו.

התוהו ובוהו שתיאר סעדה הציף חשד שמערכת החוק והצדק בישראל, בהובלת ניצן, מנדלבליט ואלשיך, ראתה בכלים העומדים לרשותה אמצעי להשיג שליטה על כיוון התפתחותה של המדינה, ולא לאכיפת החוק. לא היה אפשר לשכוח את אמירתו של מנדלבליט, שלנגד עיניו עמדה הצלת המדינה משינוי הדנ”א שלה. 

לנוכח דבריו של סעדה, ולאור העובדה שברור כי אין בנמצא מי שיחקור לעומק וללא משוא פנים את החוקרים – נדרשת יותר מתמיד דמות סמכותית שתעשה סדר. זה זמנו של הנשיא הרצוג להתערב ולקחת תחת חסותו את האישים שיאזרו אומץ לספר את האמת על מערכת אכיפת החוק, כדי שלא ייאלצו לחיות בפחד מהמערכת עצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

Leave a Reply

Your email address will not be published.