א. ב. יהושע – המאהב של התודעה

עוֹלָם

א. ב. יהושע כתב מתוך תודעה שקשה למצוא כמותה בין סופרים בני־זמננו, בשל השינוי שחל בתפקידן של הספרות ושל הציונות. זוהי התפיסה שתפקידו של הסופר להיות מורה דרך לאומי, כצופה לבית ישראל, המשקיף על המציאות בהווה כעל אבן דרך בתוך ההיסטוריה היהודית ומכוון אותה מתוך ראיית המציאות שלו. בניגוד לסופרים אחרים שחלקו איתו את ההזדהות העמוקה עם הציונות ועם תפקידה של הספרות – הוא לא הסתפק בהתקנת לבוש ספרותי למסות אידיאולוגיות, או “פרוגרמות”, כפי שנהגו בני הדורות הקודמים לכנות אותן. הוא היה אומן הסיפור.

יהושע, שהגיע ממשפחה ספרדית ותיקה בארץ, היה בן לדור של סופרים שבגרו אל המדינה שהפכה למציאות קיימת. בדורות שקדמו להקמת המדינה היתה הספרות העברית חלק ממהפכה תרבותית: להפוך את הספרות העברית משפת קודש, הלקוחה מארץ רחוקה ומימים אחרים, לשפה שאפשר לתאר באמצעותה את חיי היומיום ולחגוג באמצעותה את עצם האפשרות של חיים יהודיים בעברית. גם האידיאולוגיה הספרותית הרווחת, הריאליזם הסוציאליסטי, תמכה בתיאור המציאות החברתית כהווייתה, במטרה ללמוד אותה, לבקר ולשפר אותה.

יהושע לא הסתפק בתיאור האפור וגלוי העיניים של המציאות היומיומית. המציאות היא נקודת המוצא של הסיפורים, אבל מתחתיה חבויים תמיד איזה שיגעון, איזו אובססיה או התעקשות, הנופחים בסיפור את נשמת אפו, את החיים ואת המתח הסיפורי. השיגעון הנמהל לתוך הסיפור אינו תלוש מן המציאות – יש לו בסיס רגשי וחווייתי, אבל הוא מועצם. גחמה מעין זו, שיכולה לעבור במוחו של כל אחד מאיתנו ולחלוף כלעומת שבאה, הופכת למשימת חיים: אהוביה הנטושים של האישה הנישאת נוסעים לחתונתה כדי לנקום בחתן; מכונאי קשה־יום משקיע את ימיו ואת לילותיו בחיפוש אחרי מאהבה של אשתו שנעלם; הממונה על משאבי אנוש חוצה יבשות ותרבויות כדי להחזיר את גופתה של עובדת זרה שנהרגה בפיגוע אל מולדתה.

כך מצליח יהושע לתת לדמותו של הסופר הצופה לבית ישראל גוון מעט אחר. לפעמים הוא עומד כמו אותו סטודנט שקיבל משימת שמירה בסיפור “מול היערות”, והוא מגלה את מה שחבוי מתחת למציאות הישראלית. אבל בדרך כלל הוא נראה כמו האיש העומד מאחורי לוח הבקרה של חיי היומיום שלנו, ונתקף סקרנות לראות מה יקרה אם ניקח את אחד המרכיבים התת־קרקעיים המרכיבים אותנו ונגביר אותו, והוא לא מרפה עד שהסיפור מגיע אל פתרונו. התוצאה שיהושע מגיע אליה היא תמיד מסקרנת, ותמיד ברור שהיא עשויה מחומרי הזהות הישראלית, היהודית, הים־תיכונית, ואומרת עליהם משהו עמוק, אבל היא אף פעם אינה רק משל פשוט עם מוסר השכל ידוע מראש.

אף שכתיבתו של יהושע שמרה על כמה מתכונותיה העיקריות, הוא המשיך לכתוב ולהתחדש ממש עד השנים האחרונות, הן בכתיבה ספרותית והן במחשבה רעננה על מציאות חיינו כאן. פטירתו בעקבות מחלה היא רגע שבו נתח חי מן התרבות שלנו הופך ממציאות לזיכרון.

הכותב הוא עורך “סגולה”, מגזין ישראלי להיסטוריה, וחוקר במכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

Leave a Reply

Your email address will not be published.